<h1>סידור רבינו עמרם גאון — סדר מוצ"ש</h1>
<h2>דף קיח:</h2>
ובמוצאי שבת עומד שליח צבור ופותח, והוא רחום וכו'. ברכו ועונין הצבור ברוך ה' המבורך. ומתבעי לאיניש לאגודי בברוך ה' המבורך באפוקי שבתא, וניצול מהיזיקא דההיא שבתא. ומסדיר ק"ש בשתים לפניה ובשתים לאחריה ופסוקי שבחו של הקב"ה ושל שימור, וברכה של אחריהם.
ומסדר התפלה כסדר. ולאחר שמסיימין הצבור תפלתן מקדש. ופותח שליח צבור ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ומתחילין כל הצבור אחריו ויהי נועם ומסדרין יושב בסתר וגו' עד ואראהו בישועתי, כך מנהג. לאחר שמסיימין הצבור אורך ימים חוזר השליח ושונה אותו ואומר אורך ימים. ואומר ואתה קדוש, וקרא זה אל זה, ואומר כולי סדרא. ומקדש עד עושה שלום. וזה שנהגו לומר ויהי נועם וקדושה דסדרא ולומר בנעימה ובעריבות טעם באפוקי שבתא, כדי שישתהו ישראל בהשלמת סדריהם, כדי להאריך מנוח לרשעים מלחזור לגיהנם, כדאמרינן במוצאי שבת צועק המלאך שהוא ממונה על הרוחות חזרו לגיהנם שכבר השלימו ישראל סדריהם. ולכן מזכירין ישראל בסדר מוצאי שבת. ויהי נועם, כי כן רמז לויהי נועם במוצאי שבת. והכי שדר רב שר שלום גאון, אין אומרים ויהי נועם אלא במוצאי שבת, אבל במוצאי יום טוב אין אומרים, אלא במוצאי שבת לחול, אבל במוצאי שבת ליו"ט א"א. שכשקבעוה האבות הראשונים לא קבעוה אלא במוצאי שבת לחול, אבל במוצאי שבת ליום טוב כיון דבעי למימר ומעשה ידינו, וליכא מעשה ידינו ביום טוב, אין אומר. וקדושא דסדרא הכי נמי לא אמרינן. כללא דמילתא, כל היכא דלא אמרינן ויהי נועם לא אמרינן קדושא דסידרא. ובמוצאי יום הכפורים נמי שחל להיות במוצאי שבת, לא אמרינן ויהי נועם ולא קדושא דסדרא. וכי אמרינן ויהי נועם במוצאי שבת לחול, היכא דאיכא לקמן שיתא יומי דחולא, אבל איכא בי מצעי יו"ט או יומא דכפורי, אפילו חל יומא טבא ערב שבת ואיכא לקמן חמשה יומי דחולא, לא אמרינן ויהי נועם בההוא אפוקי שבתא. מאי טעמא, כיון דאמרינן ומעשה ידינו ומעשה ידינו תרי זמני, בעינן עד דאיכא לקמן שיתא יומי כולהו חולא.
<h2>דף קנ:</h2>
ומי שצריך לעשות מלאכה במוצאי שבת קודם שהתפלל, צריך להתפלל המבדיל בין קודש לחול ואח"כ עושה מלאכה. דא"ר אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' אליעזר בר' ינאי אסור לאדם לעשות חפציו קודם שיבדיל. אבל לאחר שיתפלל, כיון שהבדיל בתפלה אינו צריך לברך קודם מלאכה, ואעפ"י שלא הבדיל על הכוס.
